מיכאלי ואח' נ' אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע"מ

החלטה

בזיקה לדיון שהתנהל היום אני מציעה לצדדים לחדול ממאבקי הכח המיותרים ולנסות להתקדם לקראת הסדר הגיוני והוגן לגבי הפרשה, אשר יצאה מכלל שליטה ומסבה לשני הצדדים נזקים שניתן היה למנוע.

אני מציעה לצדדים לשקול הסדר כדלקמן:

התובעת (זו אשר קנתה את הדירה והסכימה לשלם מס רכישה) תקבל את החזקה בדירה עד יום ששי הבא, 22/2/2013 בכפוף להפקדת ערבות צד ג' או ערבות בנקאית על סך 10,000 ₪. הערבות תשמש לפרעון חלק מהחוב הנטען, במידה ובהמ"ש בהחלטה או בפסק דין יורה כי על התובעת לשלם סכום זה לנתבעת. במידה ויקבע שיש לשלם סכום גבוה יותר – כמובן שיהא צורך לשלם את הסכום במלואו ובמידה ויקבע שאין כל חוב, הערבות תושב לתובעת.

ירשם פרוטוקול מסירה במעמד מסירת החזקה ובו תוכל התובעת לרשום את כל הסתייגויותיה – אם תהאנה – לגבי מצב הדירה, כמקובל בכל מסירת דירה.

התובעת תמחק את דרישותיה לקבלת פיצוי בגין נזק לא ממוני ובגין המעקה מהבטון מהתביעה הנוכחית. יוסכם בכתב כי המשמעות אינה ויתור לגבי האפשרות להעלאת טענות בהקשר זה בעתיד, בכפוף לדיני חוק המכר וההתישנות. בשלב הזה הדרישה לגבי המעקה ממילא כללית ולא נתמכת בחוות דעת של מומחה. ככל שלאחר קבלת החזקה בדירה, תמצא התובעת לנכון להעלות טענות לגבי המעקה (או כל ליקוי או חוסר התאמה אחר) היא תוכל לפעול לפי מיטב שיקול דעתה, כמו שאר הדיירים בבנין, בהתאם למגבלות החוזה והדין.

הנתבעת תמחק את דרישתה לקבלת הפיצוי המוסכם.

התובעת תתחייב לשלם לנתבעת את ההוצאות לגבי הערבויות לפי חוק המכר וכל חוב אחר שקיים לגבי תשלום התמורה החוזית. הצדדים יעלו טיעונים קצרים – ככל שיש – לגבי החישוב המדויק של הסכומים. אזכיר כי במכתב אחד המדובר היה על כ-2,600 ₪ בקשר עם התשלומים השוטפים ועוד כ-25,400 בגין הערבויות, ובתביעה של הנתבעת, החוב הנטען הינו בסך של כ-35,000 ₪. לכן, קיים פער מסוים (בין כ-28 אלף לבין כ-35 אלף = 7,000 ₪) ויש להכריע לגביו. אני בטוחה שעם קצת רצון טוב ניתן להגיע לסכום מדויק (כיון שאם לוקחים בחשבון את הפרשי ההצמדה והריבית, הפער הינו פחות מ-7,000 ₪). בכל אופן, אם הצדדים לא יגיעו להבנות – יוגשו טיעונים על פני שני עמודים מכל צד תוך 7 ימים, אני אקבע את הסכום לתשלום – והתובעת תשלם את הסכום תוך 7 ימים ממועד ההחלטה שלי (כאשר חלק מהתשלום, יהא באמצעות הערבות שתופקד כמפורט מעלה).

הצדדים ישאירו במסגרת התיקים להכרעה רק את המחלוקת לגבי השאלה מתי היה המועד המדויק בו התובעת היתה צריכה לשלם את עלות הערבויות על פי חוק המכר. האם במועד בו נדרשה בעל-פה ? האם היתה צריכה להיות דרישה בכתב ? האם היה צריך להראות לה קבלה לגבי תשלום מצד הנתבעת ? האם היתה צריכה לחתום על המסמכים שהתבקשה לחתום עליהם ? האם האיחור מוצדק ? וכו'. בהתאם להכרעה בשאלות אלו ניתן יהא להכריע בדרישת התובעת לקבל פיצוי לגבי התקופה שבמהלכה הדירה לא נמסרה לידיה. אני בטוחה שגם לגבי מחלוקת זו הצדדים יכולים להגיע לבד להבנות, ובמידה ולא - אוכל להציע הצעה כספית, אוכל להציע לצדדים להסמיך את בהמ"ש למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט – או שנקבע מועד קרוב לשמיעת ראיות רק לגבי סוגיה מצומצמת זו (ללא הגשת תצהירי עדות ראשית).

אבקש מהצדדים לשקול את המתווה הנ"ל.

אבקש להדגיש כי המדובר בהצעת פשרה, וכשמה כן היא. ברי כי במידה ונמשיך בשמיעת שני התיקים באופן "רגיל" – פסק הדין שינתן בסוף ההליך עשוי להיות שונה משמעותית מההצעה, ברכיב מסוים או בכל הרכיבים. אני בטוחה שבאי כוחם של הצדדים, המבינים היטב מה ההבדל בין הצעת פשרה לבין פסק דין הכולל הכרעות דיכוטומיות – ייטיבו להסביר את הנושא ללקוחות.

טרם סיום אבקש עוד להבהיר כי במידה וב"כ של הצדדים יתנהלו בדיונים הבאים כפי שהתנהלו היום – אורה על הפסקת הישיבה תוך חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

עמדת הצדדים תוגש עד יום 19/2/2013.

לעיוני.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: